החלטה בתיק ב"ש 4530/08

1.       לפני שני עררים שהדיון בהם אוחד ושעניינם מעצרו של כהן שלמה בן יצחק (להלן: המשיב) עד תום הליכים בתיק העיקרי, שבגדרו מיוחסת לו עבירת התפרצות לבית מגורים. בית המשפט קמא (כב' השופט מ' בן עטר) קבע כי קיימת עילת מעצר כלפי העורר, ויחד עם זאת, העדיף לגביו חלופת מעצר. ערר המדינה מתייחס להעדפת חלופת המעצר, ווהעורר מלין בערר השני על הקביעה שקיימת עילת מעצר.

2.       אין מחלוקת כי דרישת הראיות לכאורה התקיימה, וכי על-פי ראיות אלו, יש לייחס לעורר מעשים אלו: העורר ואחיו מאיר התפרצו לדירת מגורים ביום 18.4.08 בשעה 19:30. בימים שקדמו לפריצה, הגיע העורר למקום, בחן את הסורגים ומנעוליהם, בעוד שאחיו בחן את דיירי המקום, אם הם דתיים ואם יצאו מביתם לתפילה, ודיווח על כך לעורר. העורר הגיע למקום הפריצה ברכב ונכנס לדירה על-ידי פתיחת דלת ברזל אחורית, ולאחר מכן, באמצעות מברגים, פתח דלת סורגים ודלת זכוכית, והכל כאשר ידיו מכוסות בגרביים. על-פי התכנית המוקדמת, תפקיד אחיו היה להמתין לדיירים ליד בית הכנסת ולדווח למשיב, על-ידי דפיקות חזקות בדלת, אם הם יוצאים מבית הכנסת וחוזרים לביתם. בנוסף, בעת שנעצר, נתפסו על גופו של העורר 5 צרורי מפתחות עם כמות גדולה של מפתחות רב-בריח, וכן נמצאה ברכבו רשימת כלי רכב הכוללת רכבי בילוש של המשטרה. לטענת המבקשת, הרשימה נועדה לאפשר לו לסנן את מקומות הפריצה המיועדים ולהימנע מלהסתבך בפגיעה ישירה באנשי משטרה. כמו-כן, ברכבו נמצאו מספר זוגות גרביים.

3.       קביעתו של בית המשפט קמא לעניין עילת המעצר התבססה על מסוכנות העורר, כנובע מהאופן בו בוצעה העבירה (על-פי בש"פ 5431/98 רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268, וכן על עברו הפלילי המכביד בתחום עבירות הרכוש. בית המשפט קמא ציין, כי אף שמדובר בעבר "ישן", ברובו המכריע, קיימת בגדרו גם הרשעה בביצוע עבירה של החזקת כלי פריצה ביום 24.4.05, וכמו כן תלוי ועומד נגדו כתב אישום בבית משפט השלום בגין כניסה למגורים על מנת לבצע עבירה.

          אשר לחלופת המעצר, ראה בית המשפט קמא לנכון להשוות בינו לבין אחיו מאיר, אשר לגביו ניתנה באותו יום החלטה על שחרור בערבות בתנאים של מעצר בית מלא, איזוק אלקטרוני ומתן ערבויות לקיום תנאי שחרור.

4.       ב"כ המדינה טוען שאין מקום להשוואה בין האחים, וכי גם אם לשיטת המדינה לא היה מקום לשחרר את האח, יש בידה להשלים עם החלטת בית המשפט קמא לגביו, מאחר שמידת מסוכנותו פחותה. אכן, לשני האחים עבר פלילי מכביד מלפני כעשר שנים בעבירות רכוש רבות עד 1998, ואולם, בעוד שהאח חדל לכאורה מביצוע עבירות בשנת 1998, הרי שהעורר הסתבך שוב, ובשנת 2006 נדון למאסר על תנאי וקנס בגין החזקת כלי פריצה, ובנוסף הוגש נגדו ביום 6.4.08 כתב אישום נוסף בעבירה של התפרצות לבית מגורים, ומכאן שלא משך ידו בשנים האחרונות מהפעילות העבריינית. בנוסף טוענת המשיבה, כי המשיב היה הדומיננטי בכל מה שנוגע לעבירה נשוא הדיון וחלקו בה יותר משמעותי. לאח מיוחסת עבירת סיוע להתפרצות וקשירת קשר לביצוע פשע, כשמעורבותו היתה בזיהוי דיירי הבית ובבירור אם הם נמצאים ואחר כך להזהיר את העורר כאשר יחזרו. העורר הוא זה שהגיע לדירה, נכנס אליה כדי לבצע את הגניבה והוא זה שהכין לעצמו דרך מילוט ועל ידי שהחנה את רכבו בסמוך כשהמפתח בסוויץ (מפסק). כמו-כן, טוענת המדינה, עברו הפלילי של העורר חמור יותר ומחזיק שוד מזוין, בעוד שלאחיו אין עבירה כזו.

          אני סבורה, כי הטענות המדינה לעניין השוני בין העורר לבין אחיו מהיבט המסוכנות משכנעות.

6.       המחלוקת שלפני עוסקת גם בשאלת קיום עילת המעצר. לשיטת המדינה, מדובר בעבירת רכוש שבוצעה במיומנות רבה ובמקצועיות, ויש בה על כן, בשל מסוכנותה, כדי להקים עילת מעצר, כאשר מבצעה הראה כי אין לו עניין לצאת ממעגל העבריינות הפלילית שבה היה שקוע בעבר באופן משמעותי. ב"כ העורר טוען שאין כל ייחוד בפעילות שבוצעה על-ידי העורר מבחינת רמת המיומנות, התחכום והמקצועיות, וכי מדובר בפעילות שכל פורץ נוהג לבצע.

          אני סבורה שהעובדה שהמשיב חשב מראש על כל פרט של הביצוע (איסוף מידע מראש לצורך בחירת מועד הפריצה, הכנת אופן המילוט, זהירותו שלא להותיר טביעת אצבע בפעולה עם כפפות), מלמדת על מקצועיות של פורץ. אכן, הוא לא השתמש באמצעים טכנולוגיים מיוחדים, אבל עשה כל הדרוש מצדו כדי להשיג מטרתו הפלילית מבלי להיתפס. יתכן שבנסיבות שבהן מדובר במי שזו לו עבירה ראשונה לא היה בכך כדי להקים עילת מעצר, אך שונה הדבר כאשר מדובר במי שיש לו עבר כבד בעבירות רכוש, החל משנות ה-60 ועד לפני עשר שנים, וגם לא משך ידו מעבירות כאלה לאחר מכן, כעולה מהעובדה שנתפס בביצוע עבירה של החזקת כלי פריצה בשנת 2005, שבגינה היה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר-הפעלה והעורר גם ביצע את העבירה כאשר תלוי ועומד נגדו כתב אישום שעניינו כניסה למגורים כדי לבצע עבירה. נסיבות אלו, והעובדה שהעבירה בוצעה כאשר תלוי היה נגד המשיב מאסר על תנאי על כל עבירת רכוש, מלמדות על מסוכנות רבה שיש בה כדי להקים עילת מעצר, אף שמדובר בעבירת רכוש שאינה מקימה כשלעצמה עילה סטטוטורית. כדברי בית המשפט העליון בבש"פ 2911/08 שוקרון נ' מ"י:

"גם מקום בו העבירה המיוחסת ונסיבות ביצועה אינן מצביעות על מסוכנות כשלעצמה וברגיל לא תקמנה עילת מעצר, הרי השילוב בין העבירה המיוחסת לבין קיומו של עבר פלילי עשיר בעבירות דומות מצד הנאשם יכול שיצביע על המסוכנות הנשקפת מצדו לשלומו ולביטחונו של הציבור ולפיכך יקים עילת מעצר" (סעיף 15).

7.       לעניין העדפת החלופה, אני סבורה שהנסיבות שצוינו גם מקשות על מתן אמון בעורר. העובדה שביצע את העבירה כאשר מאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו וכאשר מתנהל כנגדו כתב אישום נוסף בגין עבירת רכוש, מלמדת כי אינו נרתע מביצוע עבירות גם כאשר הוא נמצא במגע צמוד עם רשויות האכיפה. "כידוע, שחרורו של נאשם לחלופת מעצר מבוסס על היכולת ליתן אמון בנאשם" (שם, סעיף 16). אכן, אחיו של העורר שוחרר למעצר בית, אף כי המדינה סברה שיש לעצרו, והיא אף לא ערערה על כך, בהשלימה עם החלטת בית המשפט, ואולם, כטענת המדינה, אין טעם המחייב זהות בהחלטה לגבי שני האחים, מאחר שדינם אינו שווה, מהשיקולים שפורטו לעיל. יחד עם זאת, ללא קשר להחלטה לגבי האח, יש מקום לבדוק אם אין זה ראוי להעדיף לגבי העורר חלופת מעצר, חרף הקשיים שצוינו.

          התשובה לשאלה זו תהא חיובית, אם ניתן לומר כי ניתן לאמץ לגביו תנאי שחרור אשר הצבתם תפתור את בעיית קשיי האמון בעורר ותבטל את עיקר מסוכנותו. ויוטעם, הצעת החלופה שאימץ בית המשפט קמא: מעצר בית עם איזוק אלקטרוני, כפי שהוחלט לגבי האח, אין בה כדי להפיג את הסיכון. ראשית, מאחר שלא נקבע גורם המפקח על מעשי המשיב, ושנית, מאחר, שכקביעת בית המשפט העליון, "האיזוק מתריע בתחנת המשטרה כי משוחרר בערובה עזב את המקום שבו הוא אמור להימצא, הא ותו לא. הוא אינו מודיע את מקום הימצאו, והיעילות שבו מותנית בכך שמייד לאחר קבלת ההתרעה יוזנקו כוחות משטרה כדי לתפוס את העבריין": בש"פ 9845/06 עטיאס נ' מ"י.

8.       מהאמור לעיל עולה, כי החלטת בית המשפט קמא להשוות בין העורר לבין אחיו ולהעדיף אותה חלופת מעצר, אף ללא קבלת תסקיר מעצר, מעוררת קשיים, מאחר שאין בה התמודדות מספקת עם המסוכנות שלו. עם זאת, אין קשיי מתן האמון בעורר במקרה דנן שוללים אפשרות העדפת חלופה, מאחר שאין מדובר בהפרת האמון ממש (כגון: בהפרת תנאי שחרור או בבריחה משוטרים), אלא בנסיבות המלמדות על אי-הירתעות מעבירות חרף המגע עם רשויות החוק, כאמור לעיל. לכן, אני סבורה כי היה על בית המשפט קמא להיעזר בגורם המקצועי - שירות המבחן, בטרם יקבל את הצעת החלופה.

9.       לאור האמור, אני מקבלת את ערר המדינה ודוחה את ערר העורר לגבי העדר עילת מעצר, מבטלת את החלטת בית המשפט קמא לעניין תנאי השחרור, ומורה כי בית המשפט קמא ישקול מחדש את שאלת החלופה בסיוע תסקיר שירות המבחן.

          אני מורה בזאת לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר לגבי העורר. התסקיר יומצא לבית המשפט קמא עד ליום 22.5.08, ואם שירות המבחן יהא זקוק לאורכה, יפנה בעניין לבית המשפט קמא. מועד הדיון בנושא החלופה ייקבע על ידי בית המשפט קמא.

ניתנה היום, ל' בניסן תשס"ח (5 במאי 2008) במעמד העורר ובא-כוחו עו"ד עטרי וב"כ המדינה עו"ד ברנד.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים (שלא קיבלו את ההחלטה בשל בעיית הדפסה).                                                                                

עו"ד ברנד: במסגרת בחינת חומר ראיות נוסף, נבחן מעמדו של מאיר כהן באירועים המיוחסים לו לגבי מסריק 15 (אישום 1). אין בכך כדי לשנות את מעמדו של העורר מר שלמה כהן. הדברים נאמרים לעניין טענת האפליה. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: